יומן הריון 5.0: אינסטינקט הקינון חסר מהאם הטרייה

תוכן עניינים:

יומן הריון 5.0: אינסטינקט הקינון חסר מהאם הטרייה
יומן הריון 5.0: אינסטינקט הקינון חסר מהאם הטרייה
Anonim
תמונה
תמונה

25. שבוע

+7.5 ק ג

טירוף הקניות מתחיל לתפוס אחיזה בקרב חברות פורום ההריון "מתוכנן ליולי". יש חילופי רעיונות מדי יום על מותגי עגלות (לילד הראשון וגם לאח הקטן), מנשאים ורשימות קניות. כשיש מבצע איפשהו, מישהו מודיע על כך תוך דקות, וחברי החברה מסתערים על חנויות הרשת המדוברת וקונים את החיתולים בגודל יילוד, בקבוקי תינוקות (רבים מהם כבר יודעים שהם לא יניקו) ובעיטות שנמכרות בשליש.השאלה אם עלינו לישון בעריסה או בעריסה מעוררת את החברים בטירוף במשך ימים. נראה שבחודש השישי שופינג הוא אחד הנושאים החמים. אמהות טריות מבקשות עצות, אמהות מנוסות חולקות רעיונות, וכולם נהנים להתכונן. אני לא, כי זה משאיר אותי קר לגמרי, אבל לפעמים אני מתחיל להרגיש שחסר לי חלק הכרחי באמהות המודרנית.

אני חייב להודות שלא קנינו כלום לתינוק, שיצטרף למשפחה שלנו לכל המאוחר בעוד 15 שבועות. אבל אם זה לא היה מספיק מזעזע, אני גם רוצה להגיד לכם שעד כה לא נערכו הכנות נוספות אצלנו. מכיוון שאנו שוכרים את הדירה שלנו ויש בה כבר חדר ילדים מרוהט, אין צורך בשיפוץ, צביעה, זיגוג, עיצוב מחדש וגם לא מאוד אפשרי. חדר הילדים מאובזר בכל מה שצריך, מלבד העריסה בה יישן הרך הנולד. הילדה הקטנה שלנו ישנה באותה מיטה שהשמנו אותה כשהגענו הביתה מבית החולים, ותשאר בה עד שתהיה נערה.נקנה מיטה זהה לאחיו הקטן מתישהו במהלך הקיץ. העגלה תעבור בירושה בתוך הבית, וכך גם כל הציוד הדרוש לטיפול בתינוק.

גם מבחינת הבגדים אנחנו מצליחים, כי הילדה השנייה תגיע בעוד 3 שנים. בבודפשט מסודרות קופסאות על המדף העליון של הארון, בהן מאורגנים בגדים, שקי שינה ונעליים לפי גיל. מתישהו בחודש הקרוב אעבור באופן אישי על הכל ואפרט מה עוד יידרש. למרות שאני די בטוח שנוכל לברוח מהקניות אם נהיה מוכנים לשחרר כתם צהוב אחד או שניים חשודים אך בלתי ניתנים לכביסה.

למה אני עדיין מרגיש שנשארתי מאחור בשער השליש השלישי ושאני צריך לחייך בעיניים דומעות בקניון על שמלות קטנות ורכות שמונעות מזמן על ידי אינסטינקטים של בניית קן ?

האמת היא שעבור רוב המזל של האמהות לעתיד, כולל אותי, לא קורים הרבה דברים מרגשים בזמן הזה.רק שהבטן שלי גדלה והתחילה לגדול לכל הכיוונים בשבועיים האחרונים. הצידה, קדימה, למעלה. עכשיו ברור ששוב תהיה לי סוג של בטן הריונית שנראית היטב מכל הכיוונים. אני יודעת שיש אמהות לעתיד שגם בחודש 9 לא מצליחות לראות מאחור שהן בהריון. אני לא הטיפוס הזה. אני מהטיפוס שאפשר לראות מ-100 מטר מאחור, אפילו בגשם הלונדוני המעורפל, בהריון עכשיו, חצי שנה. לפני כמה ימים הרגשתי בליטה קטנה וחשודה בצד שלי, למרות שיש לזה מקום גם בחזית.

אז מלבד לגדול ולמדוד את הבטן שלי, אין באמת שום דבר שאני יכול לעשות בקשר לזה. עבור רבים, זהו הזמן האידיאלי לתכנון, בניית קן וקניות. בפעם האחרונה בערך בזמן הזה, לפחות קניתי את זה לעצמי, אבל עכשיו זה גם לא הכרחי, כי יש לי הכל. בנוסף, אז היו לנו שתי משכורות ולא ילדים, עכשיו שלושתנו חיים ממשכורת אחת, אז הנסיבות השתנו.עכשיו, במקום להשתמש באנרגיה שלי, שגם היא תיגמר בעוד כמה שבועות, וכמו שאר האמהות לעתיד ליולי בפורום, הייתי מכינה רשימות משאלות, קונה, שוטפת, מגהצת ומקפלת; אני פשוט מסיח את דעתי עם משהו אחר: אני והילד הקיים.

לכן עליתי לרגל לאחת החנויות האהובות עלי, ה-GAP בארבע רמות, שם רציתי לקנות לעצמי זוג חולצות במחלקת יולדות. זו הייתה הפעם הראשונה שניסיתי משהו בחנות מאז שנכנסתי להריון. בסופו של דבר, לא שם, אלא במחלקת הנשים, מצאתי לעצמי זוג חולצות XL, רפויות בחצי מחיר, וקניתי כמה חפצים חמודים לילד בן השנתיים במחלקת הילדים ב- הקומה התחתונה. כשפרקתי את התיק בבית והצגתי בגאווה את השלל, הבנתי שאפילו לא הצצתי למחלקת התינוקות, למרות שהייתי במרחק מטרים. היו הדברים הקטנים והחמודים שהיו צריכים לפחות להתפעל, 150 מטרים רבועים של חמודות שזה עתה נולדו נערמים.אבל לא, לא חשבתי על זה! זה קצת עורר בי חשש, למרות שבן זוגי הזכיר לי מיד שאנחנו מצפים לבכורה עם מדפים ריקים כמעט, למעט חצי תריסר בגדי גוף ובעיטות. היו לו רק מיטה, סט סדינים ועגלה. אפילו סבון לתינוקות לא היה 6 שבועות, כי עד אז השתמשנו רק במים נקיים. אולם לאחר מכן, הדבקנו יפה ובילינו הרבה הרבה סופי שבוע שמחים כשלושה בחנויות, עם הילד בן השבועיים, משלים על הפערים. אז קנינו כמעט כל מה שהיינו צריכים ומעט מאוד דברים שלא היינו צריכים. ובין היתר בגלל זה, אנחנו עכשיו במצב שכמעט הכל מוכן, למרות שאפילו לא התחלנו כלום.

האם ייתכן שלא לכולם יש את אינסטינקט הקינון במהלך ההריון? אני יודע שמוקדם מדי להחליט שאין לי את זה, אבל אם נתחיל ממה שקרה לאחרונה, נראה שאני לא מגזים. ואז, ערב התאריך שלי, לא היה כמעט כלום על המדפים של הילד, תיק בית החולים שלי חיכה ריק על כיסא, התוכן היחיד היה הרשימה המודפסת של מה שצריך להיות בו.ממתי יצר הקינון התפרש כמשמעות שעלינו לארוז הכל עם דברים?

במקום אחר

מוּמלָץ: