שמרן, ליברלי והדמוקרטי: איך לפנק את הילד שלך

תוכן עניינים:

שמרן, ליברלי והדמוקרטי: איך לפנק את הילד שלך
שמרן, ליברלי והדמוקרטי: איך לפנק את הילד שלך
Anonim

הורים לעתיד מחכים לילד הראשון שלהם עם מחשבות שונות מאוד, אבל כמעט כולם מדמיינים מראש איך יגדלו אותו: האם הם רוצים להימנע מלפנק את ילדם, או להיפך, לתת ולאפשר לו הכל בלי מגבלות, גם אם זה יהיה הצום שלו מאוחר יותר.

תמונה
תמונה

הצד השני של הסוס

זה תלוי במצב החיים ובמערכת הערכים, ובאופן חינכו ההורים בזמנו: מקובל שאמהות ואבות רוצים לחסוך מהילד מטעויות ילדות שנתפסו.מבחינת הפינוק, שתילים שקשה להרכיבם (למשל, נולדו לאחר נסיונות בקבוק רבים) נמצאים לצערנו בסיכון גבוה יותר, מכיוון שההורים עלולים להרגיש שניתנה להם רק הזדמנות אחת בחיים לתת הכל אור עיניהם. במקרים כאלה, קורה שהם נופלים לצד השני של הסוס, וזה יכול להזיק לילד שלהם. רוב האנשים מכירים משפחה שבה חדר הילדים מלא בצעצועים שהקטנה אפילו לא הספיקה להנות ולחקור באופן פרטני, ובה ההורים צופים, מעירים ועוזרים לקטנה בדאגה מפחדת. התחושה של המתבונן מבחוץ היא שפשוט יש יותר מדי מהם, אסור להם לנשום. מעל גיל מסוים, כאשר יחסי עמיתים הופכים חשובים בחיי הילד, הדבר עלול לגרום לבעיה רצינית.

מאחורי סוג זה של הערכת יתר עומדת למעשה חרדה, לעתים קרובות הפחד שילדם לא יצטרך לחוות את הקשיים והמחסור שהם סבלו. הבעיה היחידה היא שתחושת ההיעדרות - שהיא בהחלט אמיתית - נגרמה כנראה מחסך אחר, רגשי.אז הכוונה טובה, אבל הפתרון מבוסס על פרשנות שגויה.

תגיד לא

כמובן, ניתן לעשות קלקול לא רק עם חפצים, אלא גם אם ההורה אינו מסוגל לומר לא, ולציין באופן עקבי שצורות מסוימות של התנהגות אינן מותרות. קורה שהמקור לכך הוא עצלות פשוטה: קל יותר להשאיר משהו לילד מאשר להתעמת איתו ולעצור אותו. כשהילד בועט בנו בעדינות כדי לצאת לדרך, אנחנו לא מייחסים לזה שום חשיבות, אבל בהמשך, כשהבעיטות מתחזקות ומלוות במכות, אנחנו דווקא מצטערים שלא הפסקנו בהתחלה את התוקפנות כלפי ההורים. רגע.

לא נדיר, במיוחד בקרב הורים שחונכו אז בקפדנות, שמחשש לחזור על הטעויות שחוו, מטושטש הגבול בין חינוך דמוקרטי, פינוק סביר והשארת הכל להם. בכך הם לא עושים טוב לעצמם ולא לילד, כי יגיע הזמן אחר כך שההורה הזה לא יוכל יותר, למשל העובדה שאי אפשר להחליף כמה משפטים רגועים עם מבוגר אחר, כי הילד לא יכול לשאת לא להיות שם כמה דקות להתמודד עם זה.השתיל יופתע בצדק מהצליעה הבלתי צפויה.

הדמוקרטים, הליברלים והשמרנים

מחקר הראה גם שילדים שגדלו בצורה דמוקרטית, שעובדים בקבוצה לפי כללים מנומקים היטב ובחלקם משותפים, הם בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר בביצוע המשימה המשותפת. בניסוי, שלושה סוגי מורים (דמוקרטיים, סמכותיים ו"לאיסז פייר", כלומר שאינם קובעים כללים) הובילו מפגש לילדים. הקבוצה שהתנהלה בצורה סמכותית יצרה הופעה, אבל מצב הרוח היה כל כך גרוע שבסוף המשימה, לאחר שהמורה עזב, הם הרסו את העבודה. הביצועים של הקבוצה בראשות המורה בסגנון ה-laissez faire היו הנמוכים ביותר. הוא רק אמר להם את המשימה, ואז לא טיפל בהם, לא משנה מה הם עשו, העבודה המתוכננת לא הושלמה בהתאם. הקבוצה שהובילה באופן דמוקרטי תפקדה היטב והרגישה שהמוצר הוא שלהם.

אבל מה זה פינוק?

כמה אי הבנות לגבי פינוק נמשכות. העובדה שהצרכים הטבעיים של התינוק מסופקים על ידי ההורה אינה מפנקת. לא אם הוא יונק כשהוא רעב, וגם לא אם הוא מנחם אותו כשהוא עצוב. הפינוק מתחיל כאשר לילד יש מודעות מסוימת, ואנחנו לא מציבים ציפיות שהוא כבר יוכל לעמוד בהן. עם זאת, על מנת לשפוט זאת, יש לשים לב לילד: הורים רבים טועים בכך שהם רוצים רק להכתיב את ציפיות הילד על פי רעיונותיהם ורצונותיהם - מתעלמים מגילו ומיכולותיו של הילד.

עדיף שנסתדר עם כללים מועטים והגיוניים ונבקש מהם לתת דין וחשבון באופן עקבי, אבל נוותר על לימוד מעללי התנהגות רק כדי להיות מסוגלים להתפאר: השתיל שלנו הוא המתנהג הכי טוב בעולם!

Bujdosó Karolina, פסיכולוג

מוּמלָץ: