לעתים נדירות, אבל לפעמים קורה לנו שהדעות שלנו לגבי משהו כל כך הפוכות, שאנחנו רואים שכדאי לכתוב עליו ביקורת כפולה. ההופעה של Pál Frenák Társulat: X&Y יכולה להיות כזו כי היא לפחות מדברת על משהו שהוא כבר עניין גדול בפני עצמו. כדאי לא רק לדבר על זה, אלא גם להתלבט, ואם לא, זה בהחלט מדבר על חמישים הדקות שנראו בטראפו. להלן שתי הדעות, אנחנו מתחילים עם החדשות הרעות כדי להמשיך עם הטובות.
אנחנו זומבים שמתפתלים בקורי עכביש
אני רחוק מלהבין אמנות מחול עכשווי, למעשה. ובכל זאת, כשראיתי ש-X&Y סובב סביב הנושא של אדם וחוה, גן DAX וגן SYR, כרומוזום X ו-Y, וגם דרך הצגת מערכות יחסים אנושיות, תוך שימוש ברשת תלויה בדמיון בצורה קיצונית כסט, הייתי לגמרי נרגש ממגוון האפשרויות.אבל אחרי המצגת מצאתי את עצמי מחכה למשהו שאיכשהו לא הגיע. יכולות להיות לכך סיבות רבות, ורק אחת מהן היא שהמוזיקה השפיעה עלי בדיוק כאילו עינו אותי עם סונווויזר. בשום מקום לא הייתה מנגינה רכה, הכוריאוגרף פאל פרנאק, לא הצליח להרפות מהמתח של הריקוד או המוזיקה (רק לרגע, כששמעו נאמבר מוכר הקהל נשם כאחד, הידד, אנחנו עדיין בחיים!). מכיוון שהנושא הוא פעימה מתמשכת נדרש דיוק בגלל
שתי הרקדניות, מארי-ג'ולי דבוליה ופיטר הולודה, מתעוררות לחיים ברשת הלבנה ויוצאות לדרך, אבל יש לי פחות מושג לאן הן יגיעו. הפעימה, הפועמת כמו פעימת לב מתמשכת, הופכת את אדם וחוה, המתמודדים עם מערומיהם, אליהם באותו אופן כמו זומבים שעוקבים אחרי קורבנות או רובוטים שנשללו מרוחם. הם מרגישים וחושקים זה בזה, לפעמים ברשת, לפעמים בחופשיות.עם זאת, פעמים רבות זה כאילו הם לא רוקדים, אלא תופסים את כיוון הסיבוב של כדור הארץ ומאיצים את החיים והאהבה. והחלק הזה היה זה שלא הבנתי טוב, אבל בטוח לא אהבתי אותו. יותר מדי סיבובים ולא מספיק ריקודים סוחפים אמיתיים, וזה הרגיש יותר כמו אימה מאשר יראה, מה שלא עזר הרבה על ידי כיסוי עיני השחקנים בעדשות מגע אימה.
הביצועים היו מעייפים, אך לעתים קרובות הם יצרו תפניות בלתי צפויות; זה היה מנוסה עמוקות, ואורכו היה ממש על גבול הסיבולת. למרות זאת - אולי בגלל אופטימיות פנימית כלשהי? – הייתי מצפה ליותר מהעתיד, והייתי רוצה גם להאמין שהאנושות היא יותר מיצורים שזוחלים בקורי עכביש, נאבקים בבורות שלהם. פנטזיה נאיבית, הא?
עקומות סקסיות
כשרוב האנשים שומעים על אמנות מחול עכשווית, קונצרטים ומופעי בלט, הבטן שלהם כנראה קופצת מעט, בדיוק כמו שעשיתי עם המצגת האחרונה של פרנק.עם זאת, אף אחד מהפחדים שלי לא אושש כאן, X&Y הוא פשוט להפליא. מדובר במופע ריקוד של חמישים דקות בלבד, שנראה קל יחסית לפירוש. וסוג זה של פרשנות קלה עשויה, בעיני רבים, להיות שטחיות או בלוף זול, אבל זה לא: הוא נותן מספיק חופש כדי שלא נוכל להצהיר עליו הצהרות מוחלטות, אבל אנחנו יכולים לבנות עולם קצת מוקף עם לידה, הרס, זומבים ועם אפוקליפסה.
בנוסף, בחירת הנושא של X&Y נראתה פשוטה ביותר, אבל גם המטרה שלה (אם אפשר לומר זאת). זה לא היה על שום דבר אחר מאשר הצגת שני גופים אנושיים מושלמים. לכן שמחתי שרק קורי חבל מתוחים שימשו כסט - שבמקומות מסוימים באמת נראה כמו קורי עכביש, ובאחרים הוא יכול לשמש כנוף מדברי - כי זה לא הסיט את תשומת הלב מהרקדנים רגע.על הרקדנים, שהיו מוארים כך שהקימורים שלהם יוכלו לבלוט עד כמה שאפשר. ללא ספק, היו פחות תנועות ריקוד קלאסיות, אבל כשהם נעו על הקרקע או על הרשתות, הם הראו כל גומה קטנטנה ושריר מתוח, ממש כמו אנשי כושר בתחרויות שלהם.
אז ההופעה - אם לומר זאת בצורה מגוחכת - נראתה הרבה יותר כמו חגיגה של גוף האדם מאשר סיפור נוגה ומדכא. העובדה שפרנק הצליח לערב את הזומבים והשתמש גם בכמה מהלכים שבהם השתמשו הרקדנים כדי לעורר את דמויות היוצר של פרומתאוס או רובוטים אומללים, הראתה שהוא עדיין יוצר רענן ופתוח שלא נבלע על ידי הבירה letter זה ביצה דביקה ומצחינה של אמנות, וכבמאי עכשווי הוא מוכן לשים לב גם לצורות אמנות אחרות, ואף מנהל איתן דיאלוג באמצעות הביצוע שלו. בזכות הכל הוא עושה מחול (תיאטרון) שראוי לקהל נלהב, ובצדק הוא יכול לסמוך על עוד ועוד צופים וקהל מעריצים מתרחב.
