לפני מספר ימים, לאחר מסע קידום ענק, דאפט פאנק העמיד את האלבום המצופה ביותר של השנה, Random Access Memories, זמין להאזנה בשלמותו (שממנו, לאחר השחרור הרשמי, רק נותרה אפשרות האזנה). עם העובדה שהרצועה Get Lucky שוחררה לפני כן, כבר היה ידוע בוודאות שאחד הלהיטים הגדולים של הקיץ יהיה באלבום הזה. אבל מה עוד?
הלהקה הצרפתית לא ממש פרצה דרך עם תקליטים עד כה, אבל כשהיא יצאה עם משהו, זה כמעט תמיד הפך את עולם המוזיקה. האלבום הראשון שלהם Homework, למשל, הפך את המוזיקה האלקטרונית למגניבה ושבר גל עם אמנים כמו Air, Cassius או Justice.וכשהם יצאו לסיבוב הופעות ב-2006, הם הוכיחו שאמן מוזיקה אלקטרונית יכול גם לתת קונצרט ענק.
Random Access Memories הוא רק האלבום הרביעי שלהם. עם הראשון, Homework מ-1997, הם החזירו הרבה דברים משנות ה-80 שכולם חשבו אז שהם צ'יזיים, ויצרו צליל מיוחד - למשל, vocoder, שהועתק על ידי אנשים רבים מאז. אלבומם השני ב-2001, Discovery, המשיך להעיף את הצרפתים, בו ניתן לשמוע את אחת מפתיחות האלבום החזקות עם ארבעת הרצועות הפותחות, שכמעט בלתי אפשרי להיכנס אליהן. בנוסף, הוציאו תקליט נוסף, שלצערי לא הכיל הרבה התרגשות, אלבום קונצרטים ופסקול סרט, שגם הוא לא הותיר חותם מיוחד במוזיקת הפופ. אז כדי שדפט פאנק יהפוך כמעט למוסד, הספיקו להם ארבעה שירי להיטים ארורים.
מדגדג את המוח
אוקיי, בואו לא נמנע מהעניין, יש רק דבר אחד שאפשר להאשים את Daft Punk (וצוות השיווק): שהם קידמו את האלבום עם Get Lucky, שהוא הכי שונה מהעולם של זיכרונות גישה אקראית. כששמעו את זה, כולם כנראה ציפו לשיא ענק במסיבת דיסקו. לשם השוואה, כל האלבום עצמו מדגדג את המוח ולא גורם לרגליים - למרות שכמעט כל הצלילים שלו שאובים מתקופת הדיסקו. אגב, בראיונות הם אמרו כמה הם לא מתעניינים במוזיקת הדאנס האלקטרונית הנוכחית, אבל גם לאחר מכן היה קשה להאמין בהתחלה שזו לא גרסת טרול - כמו שקרה עם Get Lucky.
כי מה יש בדיסק? חבורת מוזיקאי סשן ניגנו אלבום כל כך מוזר, שמשלב בין דיסקו ישן, שנות השבעים, ג'אז-רוק, אבל הוא כולל גם, למשל, את ה-vocoder הכמעט סימן מסחרי של Daft Punk.ציטוטים והרפתקאות מוזיקליות תמיד אופיינו לדאפט פאנק, אז הם לא היו יכולים לגרום להפתעות. אולם הפעם הם חזרו הרבה יותר רחוק, לאזור שסביב הולדת הדיסקו, וזה גרם להכי הרבה בלבול. על האלבום עבדו גם אגדות מוזיקה כמו Giorgo Moroder או Nile Rodgers מ-Chic (בתיאוריה, הם כבר שאבו מהם ל-Around The World), ולצידם מופיעים פארל וויליאמס, ג'וליאן קזבלנקס מהסטרוקס ופנדה בר, כלומר נח. לנוקס.
מונוטוני אך עם לב חם
עם זאת, אתה לא באמת יכול להתלונן. עם Get Lucky and Doin' It Right, Random Access Memories ממלא מיד את הציפיות המינימליות שיכולות להיות ביחס לתקליט נהדר של Daft Punk: יש רצועת מסיבות ענקית, ויש לנו Around The World וזה גם קצת מונוטוני, עדיין להיט חם בלב שמזכיר את One More Time, מה שהופך את זה פשוט יותר טוב לעלות על החשמלית, לשתות בירה פושרת או לעשות משהו מטורף.ובעוד שדיסקברי, המרומם לשמיים, גווע כמעט לחלוטין במחצית השנייה, האלבום האחרון הזה מסוגל להביא איכות אחידה יחסית לכל אורכו (למעשה, החצי השני שלו עם Beyond and Motherbroad התחזק עוד יותר).
ניתן להמחיש בצורה הטובה ביותר את הקשר שלי עם האלבום עם הרצועה Giorgo מאת Moroder. זה מושך אותך בחזרה בכל פעם. ברוב המקרים, זו טעות אם אינך זוכר דבר ממספר. המצב שונה אצל ג'ורגו, כי למרות שאני לא יכול להגיד בדיוק מה יש בשיר הזה בן תשע דקות גם אחרי שהאזנתי לו הרבה, אני עדיין זוכר שתמיד היה לי כיף במהלכו. המנגינות ללא ספק יימוגו, אבל התחושה ששמעתי משהו גדול תמיד תישאר. פרפורמר בקושי יכול לבקש יותר מאשר לגרום למאזין לרצות לחזור למוזיקה. כל האלמנטים שלו מוכרים ומחוברים כל כך טוב שאני מרגישה בו לגמרי בבית.
הוא חתך את הדרך שלו
זה כנראה הכוח הגדול ביותר של כל זיכרונות הגישה האקראית. כפי שהם הצהירו על המטרה שלהם בכותרת של השיר הראשון, קצת מעורפל אבל מאוד קולי: הם רוצים להפיח שוב חיים במוזיקה, שהם גם הולכים נגד הרבה טרנדים. מספיק לחשוב בחזרה על תום יורק, למשל, שבאטומים לשלום עדיין עסוק באיזשהו אופן לחלץ את האדם ממסלולים אלקטרוניים. לא היה אפשר להחליט אם Daft Punk התכוונו שהאלבום הרביעי שלהם יהיה טרול, אבל לפחות הם עשו לעצמם את החסד שלא התחרו עם Skrillex ו-Deadmau5 הצולעים, אלא חתכו את הדרך שלהם. אם זה לא הופך להקה גדולה באמת, אז לעזאזל יודע מה יהיה.
