אנחנו מצפים לבחורה. אם לומר את האמת, אפילו לא יכולתי לדמיין שזה יכול להיות בן, היות והזמנתי גם ילדה מבעלי, תכננתי איזה צבע עיניים ושיער שלה צריכים להיות, בעצם, האחרון צריך להיות מתולתל כמוה, כי היא תהיה ממש חמודה ככה. אז אני מבין את האמירה שזה לא משנה, כל עוד הוא בריא, אבל הייתי קצת בהלם אם היה יוצא שהצלחנו להרכיב בן ונוכל להתחיל את התכנון מחדש.
מעניין כמה גם בעלי פרו-ילדה, מצד אחד, כי הוא לא יכול לחכות שהילד ירצה להתחתן איתו בגיל הגן, ומצד שני, בגיל בן 38, הוא חושב שקשה יותר לגדל ילד במגרש הכדורגל מאשר לקיים יחסי מין עם ילדה קטנה בחדר שלו.עדיין לא הבהרתי, אתה תבין את זה.
אגב, לאבהות יש השפעה מדהימה עליו, הוא מחכה להולדת התינוק בקוצר רוח כמו ילד קטן לחג המולד: לא עובר ערב בלי שהוא לוחש לו שצריך לנסות, ו אז הוא יכול לבלות שעות במכונית בתכנון מה הם יעשו שניים לעשות. הוא כבר דמיין שהם ילכו כמו פו הדוב וחזירון אוחזים ידיים בשקיעה, והבת שלנו תהיה ילדה קשוחה, אז היא תשיר שירי פאנק בכיסא הגבוה, לא יהודית הלאש.
אני באמת יכול להעריך לפחות דבר אחד על התוכניות שלו: הוא הפסיק לעשן אחרי עשרים שנה, ועם זה ההתמכרות המזיקה האחרונה שלו, אז זה דבר אחד שהילדה הקטנה שלנו תהיה מראה די סוריאליסטי בזמן שהיא צורחת על סיגריות, סמים ואורח חיים פאנק, אבל אני גם אעצבן את עצמי בצחוק על בעלי, בתור הדוגמה של משפחת פאנקיסטית.
בכל מקרה, אספתי במהירות אילו שינויים אפיינו את ההריון בחודש האחרון (20-24 שבועות):
Feeling:
אני מלא באנרגיה, למרות שאני בקושי ישן. אני ערה שמונה עשרה שעות, שזה הרבה יותר מאשר לפני ההריון. משיעורי בית ועד שיעורי בית, אני עושה הכל באותו אופן כמו קודם, חוץ מזה שאני מתרווח על הספה לפרקי זמן ארוכים יותר בין שתי קומות מדרגות. הגוף שלי חש בחזית, הבטן שלי מתקשה לא מעט באותה תקופה, אבל זה היה אופייני גם בהריונות הקודמים שלי, ואז ילדתי את שלושתם כתוצאה משינוי במזג האוויר. הצרבת שלי התחילה לאחרונה, אבל זה אמור להיות הדאגה הכי גדולה שלי להמשך העונה.
משקל:
השמנתי כמו שצריך, עכשיו עליתי חמישה קילו בשלושה שבועות, אז הייתי לשווא אצל הרופא וביקשתי ממנו לכלול את העובדה שאכלנו ארוחת צהריים במקי רגע לפני, ושהמזון המהיר המסעדה הוסיפה קילו נוסף, לא היה תירוץ בכלל.
אגב, אחרי הלידה האחרונה שלי, נפטרתי מעשרים וחמישה קילו בחודש, אז אני לא מפחד שאשאר לוויתן לנצח, אלא בגלל שאני מודע לסכנות של עודף משקל. יש לי כריות שומן כאלה שאם הייתי מקעקע בעבר דגל מתוח על הירך שלי, עכשיו זה היה נראה כאילו הוא מתעופף.
ליבידו:
כפח אשפה לזוגיות, כל מה ששמעתי ממכריי הגברים הוא התלונה שהאישה ההרה לא נתנה להם להיכנס, כך שבמקרים רבים נותרו חודשים בחוץ. המצב שלי משפיע גם על החשק המיני, אנחנו לא יכולים לחכות שהכל יחזור לקדמותו ואז ארצה שוב יחסי מין ארבע פעמים ביום. ולא שמונה פעמים ביום.
היחסים שלי עם שירותי הבריאות:
דעתי לא השתנתה, לפחות לגבי הטיפול בצ'פל: ילדתי לא מעט, אבל הגורל עדיין לא הפגיש אותי עם כל כך הרבה רופאים חסרי מצפון. ייעוץ, מידע, יחס, אני כמעט צריך לבקש את הבדיקות שנקבעו בעצמי, ואני אפילו לא בטוח שאם הייתי מבזיק עשרות אלפים משהו ישתנה בהקשר הזה.קיבלתי תור לאולטרסאונד לאחר שלושה שבועות מיום ההרשמה. אני מחפשת מיילדת ממש כאן, בבית החולים Jahn Ferenc Dél-Pest, כי עכשיו אני ממש מפחדת לחשוב איך זה יהיה ללדת בלי רופא מורשה.
תאי המוח שלי
אני מוסחת ושכחנית מתמיד, בפעם הקודמת נזכרתי, למשל, בפתח המרפאה ללידה שלא הלכתי לקבל את התוצאות, כדי שאוכל לבקש פגישה נוספת עם גניקולוג, ואז כשנכנסתי, התברר שחוברת ההריון שלי נשארה בבית, ולא גיליתי את התוצאה של בדיקת הסרטן שלי באותו יום כי השארתי את המספר הסידורי שלי. אחרי כל זה, הרופא נפרד ממני ואמר שכשהילד יגיע, אסור לי לשכוח ללכת לבית החולים. כלומר, איזה מין ילד הוא?
