לא משנה כמה הורה מכבד את בחירת ילדו לגבי מי הוא מתיידד, לכל אחד יש העדפות אישיות, ויכול להיות שהקולגה של ההורה פשוט לא חביב. זה כשאנחנו מזמינים את הילדה לשחק ואומרים לאמא לבוא לקחת אותה לשבוע. אבל מה הפסיכולוג אומר על זה?
אנחנו מרבים לדבר על חשיבות השילוב של ילד והורה, לא קל באותה מידה לכל אחד להתמודד עם ילד בעל אישיות כזו או אחרת. עם זאת, אין די בתיאום עם הילד, כי כשהוא נכנס לקהילה ומתחבר, ההורה בא במגע עם ילדים בגיל הגן, אחר כך חברים ללימודים וגם הוריהם.וזה לא משנה איזה סוג של מערכת יחסים אתה מקיים איתם, שכן ייתכנו מצבים שבהם אתה צריך לבלות זמן ארוך יותר ביחד, או אפילו להחליט אם להפקיד את השתיל שלך בידיהם למשך אחר הצהריים או אפילו ימים.
אגב, לא תמיד קל להפריד בין החבר להורים השייכים להם, מישהו אמר שהוא לא אוהב את אחת החברים הכי טובים של בתו וכעס על עצמו כי הוא לא יכול להצדיק את שלו לִשְׂנוֹא. ואז הוא הבין שלמעשה אין בו שום דבר רע, הוא מצא באמו תופעה מאוד לא נעימה, והוא היה מתוסכל שהוא נאלץ לפגוש אותה באופן קבוע ביחס לילדים.
אם אפשר לתת עצות למצבים כאלה, הדבר הראשון יהיה לחשוב מה הבעיה שלנו. זה לא משנה אם הטינה שלנו מבוססת על בסיס ריאלי, כי הילד שלנו עשוי ללמוד משהו מהמשפחה ההיא שלא רצינו ללמד, או שהאדם פשוט לא חביב.
אם גם ההורה רואה שהמשפחה השנייה לא מהווה איום ממשי על הילד, כנראה שכדאי להסדיר את הנושא לבד.כמובן שלא חייבים לשקר, ילד מבוגר כבר יחוש בסלידה, ואולי אפילו ישאל על כך, וההורה יכול לומר בבטחה שהוא או היא לא אוהדת את ההורה השותף, אבל אסור. להיות נושא קבוע בבית שהחבטות של האדם אינן נושא קבוע, והאמא או האב לא צריכים להגיד להם את זה שוב, איזה שטויות אמר האדם כשהם חיכו יחד בחצר. בכך הוא משבש את מערכות היחסים האישיות של הילד ומשדר שאינו מקבל את בחירתו של הילד. כך גם לגבי הלהקה האהובה על הילד, האוכל וכו'. ההורה יכול להסתכל אחרת ולומר שהוא לא אוהב פלואור טומי ולא אוהב גלידת וניל, אבל אין צורך להזעיף את מצחו כשאלה עולים, כי בסופו של דבר זו עוינות כלפי הילד.
העצה השנייה היא שלא כדאי לאסור את הילד מאף אחד. פתרון אחר נכנס לפעולה עבור ילד קטן יותר, בגילאי גן או בית ספר יסודי, ולילד מבוגר יותר כשהוא מודע יותר לחברים. לרוב קל יותר לשלוט בקטנטנים אם ההורה יוצר מצב בו יש להם הזדמנות לשחק עם אנשים אחרים, כמו הורה מגונה עם הילד שלו, יש סיכוי טוב שהוא יקבל את המצב.
כמובן, זו שאלה אם זה באמת הכרחי, אבל אנשים רבים מרגישים שמשפחה שהם אוהבים תשפיע טוב יותר על הילד. חשוב גם: בשום פנים ואופן אסור להכניס אותו למצב שבו נאסר עליו לשחק עם מישהו: הילד הקטן משחק עם מי שקל לתקשר איתם, הוא לא מארגן את מערכות היחסים החברתיות שלו על פי שיקול מודע. הדבר היחיד שהורה יכול לעשות הוא להזמין את הילד למשפחה שהם אוהבים לעתים קרובות יותר ולקחת את הילד למגרש המשחקים אליו הם הולכים. כך מתפתחים משחקים ומערכות יחסים משותפים, וסביר להניח שהם יחפשו אחד את החברה של השני גם בגן. לא כדאי לאסור או להרתיע, אלא לחזק מערכות יחסים אחרות.
את הילד הגדול כבר אי אפשר לרעו ככה, וטוב שכך, כי החברות שלו נעשית יותר ויותר אישית, והצד השני פחות ופחות ניתן להחלפה. אם חברו של הילד לא חביב בהתחלה, השתדלו ונסו להבין מה הילד אוהב בו. אם ההורה מרגיש שהוא מייצג משהו המנוגד לערכיו, הוא חופשי לדבוק בתקיפות למה שהוא מייצג, אך לדחות את ההתנהגות עצמה, לא את המשפחה האחרת.
אם, למשל, האווירה במשפחה השנייה תוקפנית והם צועקים אחד על השני, כשזה משפיע על הילד (וכנראה, אפילו באופן זמני, זה ישפיע על הילד), אתה יכול להגיד שאתה רוצה הילד יחזור על אותו דבר בצורה אחרת, כי הוא לא אוהב את הטון הזה. אבל אין צורך לערוך הקבלה מעולה בין שתי המשפחות, באומרו: "זה אולי המנהג של הפיסטי, אבל אני לא סובל את זה."
אם החבר או ההורים יוצאים בטון עוין בשיחה בבית, זה גם לא מזל, כי הילד כנראה יפתור את זה בניסיון לספק את שני הצדדים. הוא ממשיך להיות חבר של פיסטי, אבל בבית יחד עם הוריו הוא נוזף בו ובמשפחתו. וזה מוביל למיפוי של מערכות יחסים חברתיות בצורה כזו שאפשר לדבר על אחרים מאחורי גבם, כולל החברים שלנו. ובגיל ההתבגרות זה יכול להיות כלי מצוין למרד אם הילד יודע שהוריו לא אוהבים את חבריו ומשפחתו, ובכך ההורה משיג את האפקט ההפוך בדיוק.
בסופו של דבר, מה שהורה צריך לעשות עם אמו ואביו הלא סימפטיים תלוי במצב. אם אתה יכול, וזו לא בעיה, פשוט נסה לצמצם את המגע ולהיות מנומס בזמן שאתה כן מבלים יחד. אם זה לא פתרון מספק, למשל בגלל שהחברות כל כך קרובה שמציעים לילד לצאת לחופשה עם המשפחה השנייה, כדאי להתאמץ ולהכיר טוב יותר את הצד השני. היכרות זו תפתור את הטינה או תוכיח שהייתה לכך סיבה אובייקטיבית. גם במקרה זה ההורה בידיים טובות, כי הוא יוכל לתת נימוק מבוסס אם לא ירצה להפקיד בידיהם את השתיל שלו לתקופה ארוכה יותר.
קרולינה צ'יגלן, פסיכולוגית
