יהודים שלא ידעו מהי יהדות

כשמערכת היחסים בין גרמנים ליהודים עולה בשיחה, כולם מיד חושבים על השואה, שזה לגמרי מובן עם רמה כזו של טראומה. סדרת התמונות של מייקל קרסטגן (רוסים, יהודים, גרמנים) המוצגת במוזיאון הטירה משקפת נאמנה את הגישה הגרמנית לאחר השואה, המבוססת על פיצוי מוחלט ותמיכה ביהודים (אם כי בשנים האחרונות, חלק מהגרמנים נקטו גם יותר מבט ביקורתי על התהליכים במזרח התיכון). קרסטגנס עקב אחר סיפורם של יהודים שהיגרו לגרמניה בתקופה קיצונית, לאחר התמוטטות ברית המועצות, כפי שמראים 40 תמונותיו בטירה.

A place

40 התמונות קיבלו מעט מקום מעל הקופה, כך שניתן להגיע לחלל התערוכה באמצעות כמה מדרגות.מסדרון קצר מוביל אתכם לחדר האוורירי, שבו, למרות היעדר חלון, התאורה טובה, ובסביבות הצהריים ביום שלישי כמעט ולא היו מבקרים, כך שהיה קל להסתכל מסביב. המוזיאון לתולדות בודפשט מרגיש את רוח הזמן ואת התיירים, אז הוא מספק גם חוברת ומפת מוזיאונים בחינם, ואת המידע ניתן לקרוא בהונגרית, אנגלית וגרמנית בחדר (למה לא ביידיש או בעברית זו תעלומה).

זו נקודת בונוס נפרדת שאחרי שהחוק המותנה הוזכר מספר פעמים, הוא מוסבר היטב בדף המידע המוצב באחד העמודות (בקיצור, החוק דן במעמדם המשפטי של יהודים אשר עלו לארץ בשנות ה-90, תמיכתם והיתרונות שהם יכולים להשתמש בהם). התמונות כולן באותו גובה, עם אותה מסגרת עץ פשוטה וקלילה, שום דבר מפואר, רק התיעוד. התערוכה שהובאו מתחת לגג על ידי משרד החוץ ההונגרי, גרמניה ומוזיאון Jüdisches בברלין היא נקייה, שקופה וניתנת לעיכול במהירות.

מחנות וגזרות

הדבר היחיד שכדאי לדעת על מייקל קרסטגנס הוא שהוא נולד בדרום ויילס ב-1960 ועבר למערב גרמניה בגיל חמש. הוא כבר כתב את עבודת הצילום שלו על חיי היהודים בגרמניה והפך לצלם עצמאי. הוא מלמד צילום במכללות ואוניברסיטאות גרמניות מאז שנות ה-2000. הוא צילם בין השאר בשנות קריסת המשטרים הקומוניסטיים בקובה, בשביתת הכורים הבריטית הגדולה, הולכי חבל דק צרפתים, ברית המועצות הקורסת, כורדיסטאן ואפריקה חסרת כל, ולאחרונה גם את גבול הולנד-גרמניה..

התערוכה הנוכחית רוסים, יהודים, גרמנים מכסה את אחד הפרויקטים הגדולים ביותר של קרסטגנס. ב-1992 החליט ללכוד את חייהם של רבע מיליון היהודים שהיגרו מברית המועצות לאיחוד גרמניה. הם היו יהודים שלא הכירו לא את התרבות היהודית ולא את השפה בשל האידיאולוגיה הקומוניסטית, ולכן הקהילות היהודיות בגרמניה הובילו אותם בחזרה לתרבותם.היה עליהם ללמוד גרמנית בסיסית וללמוד על חג הפסח, השבת, החנוכה ומסורת ברית המילה. זה הנושא האחרון שגם קרסטגנס לא נמנע ממנו, הוא גם צילם את ההליך של תינוק וילד בן 15. באחת מתמונותיו הטובות, הילד מנותח ברקע, כשבחזית מונחים על שולחן טורה פתוחה ובקבוק ליקר כרמל.

היהודים העולים הוכנסו לראשונה למגורים זמניים (אנשים קופצים לא מרצונם למחנות, אם כי כמובן אלו אנושיים יותר לאין שיעור). ובסביבה כזו הם היו זקוקים לקהילה מגובשת, ורבים מצאו זאת באימוץ מסורות יהודיות. התמונות הן שחור-לבן למהדרין ומתמקדות בפנים ובתמונות החיים, אפילו ב-2011 הן צולמו של משפחה שהיגרה לטורונטו, או תמונות מסיבת רוסנדיסקו משנת 2001.

אנחנו ממליצים עליהם

אנו ממליצים על התערוכה לסטודנטים באוניברסיטאות במגמות סוציולוגיה, היסטוריה, גרמנית והבריאיסטיקה (אפשר לכתוב ממנה תזה טובה), כמו גם לכל מי שמתעניין איך להתחיל את החיים מחדש ב- סביבה ותרבות זרה. כי התערוכה הזו עוסקת בעיקר בזה, והיא מעולם לא הייתה רלוונטית יותר מעכשיו.