מאה שנים של בדידות הסתיימו: גבריאל גרסיה מרקס נפטר

מאה שנים של בדידות הסתיימו: גבריאל גרסיה מרקס נפטר
מאה שנים של בדידות הסתיימו: גבריאל גרסיה מרקס נפטר
Anonim

הסופר הקולומביאני בן ה-87 גבריאל גרסיה מארקס מת במקסיקו לאחר מחלה ממושכת - כך דווח ב-BBC. הסופר זוכה פרס נובל נלקח לבית החולים בסוף מרץ עם דלקת בריאות ודלקת בדרכי השתן, אך משפחתו עדיין קיוותה שהוא ישוחרר בקרוב.

גבריאל גרסיה מארקס
גבריאל גרסיה מארקס

הסופר המפורסם של "אהבה בתקופת הכולרה" חי ויצר במקסיקו סיטי במשך שלושים השנים האחרונות, אבל בגלל מצבו הבריאותי, הוא כמעט ולא השתתף בהופעות פומביות. הופעתו הפומבית האחרונה הייתה במסיבת יום ההולדת שלו במרץ, אז התקבל בעוגה ובפרחים על ידי העיתונות והקוראים, אך הוא לא דיבר גם באירוע זה.לטענת משפחתו, מרקס נהנה מבריאות טובה לגילו, למרות שהיו לו רגעים טובים ורעים יותר, וזו כבר לא הפתעה גדולה בגילו.

הסופר, יליד 1927, התחיל ככתב, וככתב נסע מפריז לניו יורק במקומות שונים בעולם. הוא החל לכתוב בצורה רצינית יותר משנות החמישים, הרומן הראשון שלו, סיפורה של ספינה טרופה, פורסם כסדרת מאמרים ב-1955. יצירתו המפורסמת ביותר הייתה מאה שנים של בדידות, שזכה בפרס נובל ב-1982, ומאז הוא הספר הנמכר ביותר בשפה הספרדית בכל הזמנים, למעט התנ ך. ההצלחה של מאה שנים של בדידות ב-1967 לא הייתה רק בגלל שהיא חידשה את הריאליזם במובן מסוים, אלא גם בגלל שהשתמשה בשפה הספרדית בצורה שונה לגמרי, צבעונית ואקלקטית יותר. בנוסף להערכת סיפוריו הקצרים על ידי מעריציו, מתנהל קרב נצחי בין היצירה זוכת פרס נובל לבין הרומן הנוסף שלו, אהבה בזמן הכולרה, המפורסם בעולם, שהאחרון עוסק בסיפורו. אהבת ההורים.

מרקז בשנת 1991 בקולומביה
מרקז בשנת 1991 בקולומביה

בשנת 2002 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי, החלק הראשון של יצירה שתוכננה לשלושה כרכים על פי ויקיפדיה, אשר בהונגרית נקראת אני חי לספר את חיי בשנת 2003 מאת Magvető Könyvkiadó, בתרגום ורה סצ'אקס. מסיבה זו - או למרות זאת - הפך הרומן האחרון שלו ל"זיכרון הזונות העצובות שלי" (2004), שנקרא גם אבל ההזדקנות וגם חגיגת אהבה חסרת גיל - לא במקרה, שכן הוא עוסק באהבה הבלתי אפשרית של ילדה צעירה ואיש זקן.

מוּמלָץ: