איזה מסר ההתנהגות שלך שולחת לילד?

תוכן עניינים:

איזה מסר ההתנהגות שלך שולחת לילד?
איזה מסר ההתנהגות שלך שולחת לילד?
Anonim

אנחנו מלמדים את הילד הרבה דברים שאנחנו לא רוצים, לעתים קרובות הכוונה שלנו היא בדיוק הפוכה. ואז אנחנו תוהים למה הדברים לא מסתדרים כפי שציפינו: הוא לא מתנהג כמו שאנחנו רוצים, הוא לא רואה את העולם ואת עצמו כמו שרצינו לתת לו.

דוגמה חשובה יותר ממילים

זה נפוץ, אבל נכון, שאנחנו מחנכים לא רק לפי מה שאנחנו אומרים, אלא בעיקר לפי איך שאנחנו, הדוגמה שאנחנו נותנים. הורים רבים חושבים שהנזיפה הזו לא חלה עליו, שכן לא רק שהוא אומר שלקיחת סמים זה מסוכן, אלא שהוא ממש לא עושה סמים, לא רק שהוא טוען שהוונדליזם מכוער, הוא ממש לא מנפץ תאי טלפון.

למרבה הצער, אנחנו מדברים גם על פעולות קטנות יותר, רגילות יותר, וכמעט בלתי נמנע שההורה לא יחליק למלכודת של ללמד את הילד לעשות את ההפך ממה שהוא היה רוצה לעשות.

shutterstock 119084974
shutterstock 119084974

לדוגמה, ההורה רוצה שהילד לא יצעק. כשהילד עושה משהו שאסור לעשות, והאמא אומרת "תפסיק", וכאילו הילד איבד את השמיעה, הוא ממשיך, ואז מדבר יותר חזק, ואין השפעה, אז אפילו ההורה העדין יותר זועק בפעם השלישית. וכל אחד יכול לשאול באופן לגיטימי איך אפשר להימנע מזה אם מצד אחד אתה מתלהב, ומצד שני אתה רוצה איכשהו להעביר את המסר לילד.

לא רק קשה להימנע מכך, אלא גם סתירות כאלה, שאנו מלמדים את הנבל שאסור לקחת דברים מאחרים, אלא רק לבקש אותם, אך לעתים קרובות אנו מוציאים את זה או את זה מידיו: זכוכית קריסטל שבירה, הסכין החדה.כמובן שההורה יודע שזה שונה: הוא לוקח את זה לא כי הוא רוצה לשחק עם זה, אלא כדי להגן על הילד או החפץ. אבל הילד בן השנתיים לא בהכרח רואה את ההבדל כל כך עדין. לא מהכל אפשר להימנע, כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לפחות להיות סבלניים לילד ולא להתעצבן שהוא עושה את אותו הדבר שהוא ראה אותנו עושים.

בטח משהו לא בסדר איתך

בטח כולם מכירים הורים שתמיד יש להם נושא על מה בדיוק הבעיה עם הילד. איזו משימה לפתור. או שהילד ישן רע וחושב לתת לו תה מרפא או אגדה, אולי להעביר את הילד לחדר נפרד ללילה (או חזרה, אם כבר יש לו חדר נפרד), או שהוא לא אוכל מספיק ירקות. פירות, או שהוא מתריס מדי, או אפילו שובב, מה שאפשר לראות גם מהעובדה שהוא בקושי מברך גם את דודה פירי. דבר אחד בטוח: משהו לא בסדר איתו.

זה יכול להתקדם עד לנקודה שבה ההתנהגות הבעייתית הופכת בעיניהם לסימפטום, שעבורו המשפחה מחפשת פתרון אצל רופא או פסיכולוג, לרוב שני ההורים עובדים יד ביד.כמובן, ישנם תסמינים אמיתיים המעידים על חרדה של הילד ועל כך שהוא זקוק לעזרה, אך הורים רואים זאת פעמים רבות בביטויים האופייניים לגיל, או במאפייני הילד.

shutterstock 153974930
shutterstock 153974930

אומר הרבה שאם הפסיכולוג מבהיר שמה שנאמר מתאים לנורמליות, אז ההורים מהנהנים ואז ממשיכים "כן, אבל זה וזה גם הבעיה איתו", כלומר מחפשים. משהו אחר אם התלונה הקודמת לא הייתה שם "הולם".

אם ההורים יוצרים את זה ביחד, יש חשד חזק שבאמת יש בעיה במשפחה, אבל הילד הוא רק תירוץ. המטרה היא להסיט את תשומת הלב מהמתח בין ההורים, כי זה יהיה מביך יותר להתמודד איתו. כמובן, הם לא עושים זאת במודע.

ואם רק הורה אחד תמיד מודאג לגבי הילד, זה נגרם בדרך כלל על ידי חרדה וחוסר ודאות בכשירות הורית.אם מישהו תמיד מפחד שמשהו לא בסדר עם הילד שלו, מאחורי זה מסתתרת האמונה שהוא, כהורה, לא מספיק טוב לגדל ילד בריא ומעוגל. זה גם עניין של ביטחון עצמי להאמין שהכל בסדר עם הילד, כי זה מניח שגם אצלי הכל בסדר.

ולמי שהם תמיד "בעיות" יהיו בעיות אמיתיות במוקדם או במאוחר, אם לא מוקדם יותר, בגיל ההתבגרות. ההורה מתלונן על הילד שלו, אומר שהילד הזה עצלן, שובב, שקרן ולא אמין, ואז אומר לו כמה הוא פגוע מכך שהיחסים ביניהם כל כך גרועים. בזמנים כאלה, אפשר לתהות: מי יוכל לשמור על מערכת יחסים טובה עם מישהו שיש לו דעה כה הרסנית עליו?

אני מתבייש בך

לצערי, המשפט למעלה נאמר בלא מעט משפחות, אבל גם אם ההורה המודע נזהר, אל תגיד דברים כאלה, ההתנהגות שלך יכולה לחשוף גם אם אתה מרגיש כך. זה עניין של רגישות אישית שבגלל שהילד שואל שאלות מצחיקות בבית הארחה, אולי הוא לא אוכל מספיק טוב, או שהממוצע שלו נמוך בכיתה אחת מזה של ילד של חבר משפחה, אולי הוא לא פתוח כמו יוזיקה, אלא זועף לעצמו.

shutterstock 110225030
shutterstock 110225030

לבושות האלה יש דבר אחד במשותף: הן לא קשורות לילד, אלא להורה. למה אדם צריך להתבייש, לא משנה איך הילד שלו? אלא אם כן זה בגלל שההורה שם לב, מעניין מה הם חושבים עליו עכשיו. שלא לדבר על כשאתה מחשיב את הילד כחלק מורחב מעצמך ומרגיש כאילו זה לא הילד שלך, אלא הוא שמפטפט בקול רם ליד השולחן.

אם ההורה מחפש כל הזמן אישור ליכולותיו שלו בהתנהגות הילד, יש רק צרות, כי כך הוא לא יכול להיות מרוצה מהדרך שבה הילד שלו ולקבל את המוזרויות שלו. ההורה מודאג לגבי עצמו, אבל הילד מרגיש את המתח ושהוא לא מתקבל.

אם מישהו רוצה להיות הורה טוב, אל תתמקד בעיקר בטריקים ובאסטרטגיות הורות ספציפיות - למרות שגם אלו כדאיות - אבל שאל את עצמך אם עמוק בפנים אתה באמת גאה בילד שלך, אם אתה יכול להיות שמח כי כגון? אתה חושב שהיא והילד שלה בסדר? אלו השאלות החשובות באמת שקובעות האם הילד יהיה בריא ובטוח בעצמו.

הפסיכולוגית קרולינה צ'יגלן

מוּמלָץ: