"איך אני יכול למנוע מעצמי לאכול את עצמי למוות?"

תוכן עניינים:

"איך אני יכול למנוע מעצמי לאכול את עצמי למוות?"
"איך אני יכול למנוע מעצמי לאכול את עצמי למוות?"
Anonim

לרוב אנו חווים דעות קדומות נגד אנשים הסובלים מעודף משקל. אנחנו נוטים לחשוב עליהם כחלשים, עצלנים, לא תובעניים, ומאמינים שהקילוגרמים הנוספים נובעים אך ורק מהעובדה שהם לא שמים לב לעצמם, לא מתעניינים בגוף שלהם ולא יודעים מספיק איך לחיות. חיים בריאים. אנו נוטים להאמין שרק התכונות השליליות הגלויות והמוחשיות שלהם אחראיות לגורלם. עם זאת, אנו טועים בעניין זה. הקוראת שלנו (בואו נקרא לה אנה) נאבקת עם המשקל העודף שלה כבר שנים, והיא יודעת בדיוק מה עליה לעשות, אבל היא פשוט לא יכולה לעשות את זה.

shutterstock 33610675
shutterstock 33610675

אני יכול לרדת ולעלות 20 קילו תוך כמה חודשים

„שלום, אני צריך חבל הצלה בצורת כמה טיפים טובים, כי מה שאני חווה כל יום ותחושת חוסר האונים מתסכלים. בשבוע שעבר קנה המידה שלי הגיע ל-100 ק"ג ואני מרגיש שזה כמעט סוף העולם בגיל 44 ו-163 ס"מ. הגעתי לעודף משקל כמעט חצי אורך זה עם עבודה קשה ושנים של דיאטה! ואני לא צוחק. אני מסוגל לרדת ולעלות 20 קילו בכמה חודשים, ב-5 השנים האחרונות נעתי בין 60 ל-90 ק"ג, עכשיו התרכזתי רק איכשהו להישאר מתחת ל-100, אבל לא הצלחתי.

אני אותה אישה אולי לא טיפוסית שלא עולה במשקל כי היא לא יודעת מה כדאי ומה אסור לאכול… צברתי כמעט עשרים שנות ניסיון בתחום התזונה והירידה במשקל, אני הייתי מעיז לומר שלאט לאט אני הופך למומחה כיצד לרדת במשקל בהצלחה ובריאות, והוכחתי את הידע הזה אינספור פעמים על ידי ירידה של 20-25 קילו.

הבעיה שלי היא לא מה צריך לעשות ואיך. הבעיה שלי היא שלעתים קרובות אני לא מסוגל לעשות את מה שאני יודע שהוא נכון. פיתחתי סוג של התמכרות לאוכל - במצבי לחץ רגשית מסוימים, יש לי התקפי אכילה מוגזמת, ואני מכניסה לפה מאכלים בלי דעת שאיכשהו מנחמים בצורה מעוותת, אבל בכמויות כאלה שהם מעוררים בי בחילה.

אני מרגיש סוג של 'רעב' שאי אפשר לעמוד בפניו שאוכל לא משביע כי זה לא רעב אמיתי, ואני אוכל נואש כדי שהתחושה תיעלם, אבל זה לא עובר, אני פשוט מוצא את עצמי חולה וכל כך מלא באותו זמן אני כמעט לא מסוגל לזוז, ואז אני מפסיק. לאחר מכן, אני מרגיש חרטה נוראית ונשבע לעולם לא עוד… מה שנמשך עד ה'מצב' הבא. לצערי, היה די הרבה מתח בחיי לאחרונה, ולא משנה כמה אני מבטיחה, כשהמתח או תחושת ההצפה הזו מגיעה, המחשבות בראש שלי משתנות, ובמצב הרגיל שלי אני לא יודע את זה. אני לא צריך, במצב הזה זה לא ממש משנה שמה אני יודע, פשוט המצב עצמו גובר על ההחלטה הרציונלית שלי.אז פעם או פעמיים בשבוע, אני הורס את כל העבודה שאני משקיע בפתרון בעיית המשקל.

לפעמים אני מרגיש לגמרי נואש כי אני לא יודע איך להתמודד עם זה, איך למנוע מהתגובות האלה להכות אותי ככה, או איך להתנגד להן - אפשר לומר שזה עניין של כוח רצון, אבל לא, כי הבעיה היא שאפילו לא עולה בדעתי שאני טועה. אוטומטיזם מתרחש, אני מרגיש. אתה יכול לדבר על כוח רצון כשאתה יודע שלא צריך, אבל אתה עושה את זה בכל זאת, ואתה מנסה לעצור את עצמך בתהליך. המוח שלי עובר עליי כמו גלגלת כביש, במצבים האלה זה כאילו אני אפילו לא שם - רק אחר כך אני מתמודד עם העובדה שעשיתי את זה שוב.

זה רק אני, או שיש אנשים כמוני שלא יכולים לרדת במשקל ולהיות יפים כי הם 'חייבים' לאכול באופן כפייתי? ומה אפשר לעשות בנידון? איך אתה יכול למנוע מעצמך לאכול את עצמך למוות לאורך השנים? אני מתבייש שאני שוקל 100 קילו, אני גם רוצה להיות אדם רזה, אתלטי, חביב.אם יש פתרון לזה, אנא ייעץ!"

הפרעת אכילה מוגזמת היא לא חולשת רצון

ברור ממכתבה של אנה: מבחינתה, זה לא רק שהיא סובלת מעודף משקל, שהיא אוכלת יותר מדי, אלא גם שבמרווחים מסוימים יש לה התקפי בולמוס בלתי נשלטים, שהיא עושה דיאטה קפדנית, שאותו היא שוברת, וזה משפיע על ההערכה העצמית שלה, לגבי הדימוי העצמי שנוצר. הוא משקיע זמן ואנרגיה בניסיון לשלוט בגוף שלו, אבל פתאום השליטה חומקת לו מידיו, הוא מתחיל לאכול בולמוס, ואז הוא אוכל מהר ויותר מהרגיל, וגם דברים שאסור לו, עד שהוא מלא לחלוטין. ואז מגיעה תחושת שובע לא נוח, בושה ואשמה. על סמך זה נראה שאנה סובלת מהפרעת אכילה בולמוסית, שהיא קטגוריית אבחון ידועה ומשמשת בעבודה פסיכולוגית ופסיכיאטרית בינלאומית, תת-מין של הפרעות אכילה.

כפי שאנה מתארת במכתבה, זה כמו התמכרות.האוכל שולט במחשבותיו של האדם (גם כשהוא רוצה לאכול, גם כשהוא בדיאטה וגם כשהאשמה מציקה לו), מכוון את התנהגותו, קובע את רגשותיו כלפי עצמו וכלפי הזולת: הוא כורך את כל חייו. כאשר לאדם יש בולמוס, התודעה שלו לא עובדת, השליטה כבויה, ורק הרצון והתשוקה שולטים בהתנהגותו. היא משתוקקת להיפטר ממשהו, להדחיק את הרע, לקבל משהו טוב במקומו, להיות טוב יותר. ובמהלך התקפי הזלילה, אתה כנראה מרגיש טוב יותר, ההשלכות הלא נעימות ממלאות אותך רק לאחר ההתקף.

shutterstock 231309964
shutterstock 231309964

המכתב מראה שאנה לא רק מודעת לכך שמדובר בהתמכרות, אלא גם שהיא מנסה לדכא את הרגשות השליליים שלה על ידי אכילה מוגזמת. אז הוא משתמש באוכל ובאכילה כדי להתמודד עם הקשיים שמתעוררים בחיים. כולנו נוטים להגיב בצורה דומה לבעיות שמתעוררות בחיינו, לכולנו יש דרכי התמודדות מבוססות.השורשים לכך עמוקים, אך ככל שאנו מיישמים אותם, הם הופכים להרגל, הם משתלבים באישיותו ובחייו של האדם, וקשה יותר להיפטר מהם. במקרה של אדם הסובל מהפרעת אכילה בולמוסית, בינתיים, גם הדיאטות המתמשכות והכישלונות שחווים בהן מענים את הגוף והנפש כאחד ותורמים להנצחת תחושות הספק העצמי, הבדידות והחרדה.. ותחושות אלו רק מבודדות עוד יותר את האדם מיקיריו ומסביבתו, ומעודדות אותו לנסות לפתור את מצבו לבד, להילחם בבולמוסים לבד. אבל זה נורא קשה.

איך זה יכול להיות מושבת בכלל? ד"ר ליזה לוקץ', מחברת הספר ממיטה לשולחן… - הפרעות אכילה ובעיות במערכות יחסים, עונה על השאלה הזו באתר שלה: "זו אחת השאלות הנפוצות ביותר שאני מקבל במייל. במקרים כאלה, תמיד עולה במוחי השאלה: האם השואל חושב ברצינות שיש כמה מתכונים בטוחים להימנע מאכילה מופרזת? נתחיל מזה שבפסיכולוגיה ניתן להטיל ספק בעקרון האפקטיביות של ייעוץ בסגנון מרשם בשל המגוון האנושי.דבר נוסף הוא שהזלילה עצמה היא תופעה מורכבת. יכולה להיות לזה סיבה ביולוגית או פסיכולוגית, ואפילו דפוסים חברתיים והרגלים רעים יכולים לשחק בו תפקיד בו זמנית, באינטראקציה זה עם זה שנוצרת ב'מטבח' האישיות. אז זה בערך. זה כמו שיש לך בלנדר ומכניסים לתוכו את החומרים, מערבבים אותו והתערובת מוכנה. ובסופו של דבר, לא סתם שואלים אותך: 'ומה יש בזה?' אבל הייתי גם מבקש ש'אז בחר את זה עכשיו!' לפני שמישהו טועה, הזלילה יכולה להיעלם. למעשה, לפי הניסיון שלי, זה מוקדם יותר ממה שהאדם הנוגע בדבר חושב. כמה פעמים שמעתי ש'אני לא יכול לדמיין לעולם לא לאכול צלחת שלמה של עוגה, רק פרוסה אחת' – ואז אני עדיין מצליח. הסוד הוא לחפש את ה'מרכיבים' בכוונה. אבל זה תהליך מאוד אינדיבידואלי! ההווה של האדם (כמה 'חזק', גמיש, חכם), עברו (אילו דפוסים וחוויות יש לו, עד כמה אישיותו גמישה) ועתידו (כאן מבינים עכשיו: המוטיבציה שלו, יכולת השינוי) כולם מושפעים.העצה העיקרית שלי, ואולי היחידה שאני יכול לתת באופן אישי בנושא אכילה מוגזמת, היא שאתה לא רוצה להתגבר על זה, אבל תבין את זה, תבין את זה!"

פענח את זה, אבל אתה חייב לעזור לו. לא רק מבחינה נפשית, אלא גם מבחינה פיזית. אנו יודעים היטב שעודף משקל מהווה איום על איכות חיינו וחיינו, שכן הוא נוטה למחלות רבות, החל מסוכרת ועד לחץ דם גבוה ועד בעיות לב וכליות. אבל מה אנה יכולה לעשות לעצמה?

תשובת הפסיכולוג: טיפול במקום עינוי עצמי

אנה יקרה!

כמה שהייתי רוצה, אני לא יכול לספק לך עצות שיקלו על חייך מרחוק, לא ידוע. אני יכול לומר רק דבר אחד: לפנות לאיש מקצוע. הבעיה שלך קשה וחמורה. ממכתבו לא ברור מה עומד מאחורי הבולמוס שלו ומשקלו העודף. יתכן שזהו רק סימפטום, סוג של ריפוי עצמי, תגובה לבעיה אחרת, עמוקה, שניתן לפתור בצורה הטובה ביותר בעזרת מומחה.

מכתבו ברור שהוא שם לב, שהוא מחפש ומוצא הסברים להתנהגותו שלו. הוא מבין שפיתח סוג של התמכרות לאכילה, הוא מבין שהוא מגיב למצבי לחץ ורגשות שליליים באכילה מוגזמת. יש לך יכולת שיקוף עצמי, אתה שואף להכרה עצמית וטוב שכך. טוב מאוד. זה אומר שיש לך את הפוטנציאל להתגבר על הבעיה שלך, אבל אתה צריך עזרה לעשות זאת. רוב הזמן אנחנו לא מוצאים את הסיבות העמוקות ביותר, את הבעיות האמיתיות, בכוחות עצמנו, אנחנו עיוורים לזה.

כדאי לבקר אצל מומחה שמבין באמת בהפרעות אכילה, בעל ניסיון מקצועי ועבר בתחום זה. אל תסתפקו בפסיכולוג ממוצע שכולל הפרעות אכילה בין עשרות הבעיות שלדעתו ניתנות לטיפול. זה תחום קשה מבחינה מקצועית. מורה שלי לפסיכולוגית קלינית שעובדת כפסיכותרפיסטית (בעלת הכשרה פסיכולוגית של לפחות 15 שנים ובעלת כמה עשורים של ניסיון מקצועי) אמרה לי שהיא לא נוהגת לקבל לקוחות עם הפרעות אכילה כי היא פשוט לא מספיק מוסמכת בתחום. נושא.עם זאת, יש כאלה שכן. במחלקה לפסיכולוגיה קלינית ב-SOTE, למשל, יש מומחים כאלה, וקבוצות טיפוליות מתחילות כל שישה חודשים, אז אתה בהחלט צריך לבקר אותם עם הבעיה שלך.

shutterstock 30929917
shutterstock 30929917

עד אז, אני יכול להציע שלא תפגע בו, אל תצליף בו, אל תענה את עצמך באשמה. זה לא בגלל שאתה לא יכול לשלוט בבעיה שלך בגלל שאתה רע או לא כשיר, אלא בגלל שעדיין אין לך את המפתח לפתרון. הוא כותב במכתבו שהוא רוצה גוף חביב, הוא רוצה להיות חביב. עם זאת, בשביל זה אתה חייב קודם כל לאהוב את עצמך, ואהבה לא מענה. מומחה טוב יעזור לך גם בזה.

כתוב לנו

האם אתה צריך עזרה או עצה? אנא כתבו לנו לכתובת [email protected], ואנו נענה כאן, בסדרת מאמני החיים של בלוג אגו, כמובן תוך שמירה על האנונימיות של הקוראים שלנו!

קריסטוף שטיינר, למשל, שמח לענות על שאלות ובקשות של קוראים שמתחילים חיים חדשים בחו ל, מחפשים רוחניים, אלה שנאבקים בהפרעות אכילה או קוראים שהודרו בגלל נטייתם המינית או מוצאם. Gábor Kuna, פסיכולוג, יועץ לטיפול משפחתי וזוגי, מנהיג מקצועי של הסדנה לפיתוח אישיות בעזרה עצמית שמח לענות על שאלות על מקום העבודה, קונפליקטים וכישלונות במקום העבודה, בחירת קריירה ומצב חיים של מבוגרים החלטות, כמו גם משברים משפחתיים. חברה בצוות מאמני החיים היא גם Sákovics Diana, פסיכולוגית, אליה תוכלו לפנות בכל הקשור לבעיות בזוגיות, התמכרות, משברי חיים, אבל לא משנה איזו בעיה תעלה, שלנו הצוות ינסה למצוא את חוות הדעת המקצועית המתאימה ביותר עבורך.

מוּמלָץ: