אף אחד לא יכול לסבול בושה בטווח הארוך

תוכן עניינים:

אף אחד לא יכול לסבול בושה בטווח הארוך
אף אחד לא יכול לסבול בושה בטווח הארוך
Anonim

"הייתי מעדיף להיעלם מעל פני האדמה. הייתי בורח מהעולם. אפסיק להתקיים". כל אלו כנראה מחשבות שכבר חלפו בראשם של רבים מאיתנו. המשותף להם הוא שמאחורי כל אחד מהם מסתתרת תחושת הבושה, שהיא אחת החוויות הכואבות ביותר של הקיום האנושי. לבושה יש השפעה הרסנית על נפשנו, מאיימת על מערכות היחסים החברתיות שלנו ומאפילה באופן משמעותי על הדימוי העצמי שלנו. הבושה היא בלתי נסבלת, ולכן אנו מנסים אינסטינקטיבית להימנע מלחוות אותה, אבל כמובן שעדיף אם נצליח למנוע אותה.בעזרת הפסיכולוגיה נוכל להבין טוב יותר את התופעה המייסרת הזו והשלכותיה, ובכך להקל על ההתמודדות עמה.

shutterstock 295688654
shutterstock 295688654

בושה פוגעת במערכות היחסים שלנו

מצבים של בושה הם בלתי נסבלים, ולכן הם גורמים לנו לנקוט בפעולה מיידית. מכיוון שאנו נאלצים להשתחרר מכבליו, אנו זקוקים לפתרון מהיר. כאשר בחנו תנאים כאלה, החוקרים הבחינו בעצם בשני סוגים של תגובות. האדם מנסה להימלט מהמצב ולחסל אותו, או מגיב בהימנעות מאחריות. את האחרון ניתן להשיג בצורה הטובה ביותר על ידי התנהגות אימפולסיבית, על ידי הסרת הבושה בכעס כלפי אחרים. זהו המצב שבו אנו מתחילים באופן לא מודע להאשים אחרים בטעות שלנו, שבעצם פיתחנו לגביה תחושת בושה, ו"שמים את זה עליהם" או במונחים פסיכולוגיים משליכים אותה עליהם.ללא קשר לעובדה שאף אחת מהן אינה בונה במיוחד, שתי האסטרטגיות למעשה משרתות כדי לשרוד, כלומר להעלים את תחושת הבושה. אחרי הכל, עדיין קל יותר לכעוס על אחרים או לצאת מהמצב מאשר להתפלש בבושה, לא?

בושה מבודדת ומובילה לבדידות

אם ניגש לשתי התגובות הללו מזווית אחרת, נוכל לראות שבשני המקרים אנו ממש מרגישים דחף לפעול, מה שגורם במוקדם או במאוחר לנתק את הקשר עם האחר. במובן זה, בושה היא תחושת "בדידות" המבודדת אותנו גם מאלה שאנו אוהבים ומנהלים איתם קשרים טובים. שלא לדבר על כך שכאשר אנו חשים בושה, אנו בדרך כלל נוטים להכחיש אפילו את הדברים המובנים מאליהם או אפילו להעלים עין מהם: "עזוב אותי בשקט, אני בסדר! זה בסדר, פשוט נדדתי קצת."

במציאות, לעומת זאת, מדובר בעובדה שהבושה היא מטבעה תופעה יחסית, וטבעה הבודד הוא דווקא תוצאה של התגובות הפנימיות שלנו.חווית הבושה נקבעת על פי שיפוטם של אחרים, ודרך זה תחושת הפחתת הערך, הגוררת בדרך כלל את הרצון לברוח, לתקוף, להדוף או להסתתר. כל הרצונות האלה הם דברים שמרחיקים אותך מאחרים ומפרקים את הקשר שלך עם אחרים.

בואו נחשוב כמה פעמים קיבלנו את המשפטים הבאים מההורים, קרובי משפחה וממורים שלנו במהלך ילדותנו: "אתם רעים, תתביישו, תראו מה עשית שוב!". הילדות חשובה גם בהקשר זה, מכיוון שילדים, חסרי זהות מוצקה, ניתנים להשפעה רבה ומעצבים את הדימוי העצמי, הערכים והוויסות העצמי שלהם על סמך משוב חיצוני. אם ילד נאלץ לחוות בושה כל הזמן כתוצאה מהמשפטים שהוזכרו קודם לכן, הנטייה לבושה הופכת דומיננטית במערכת הוויסות העצמי הפנימי שלו, וכתוצאה מכך הוא מזדהה עם הדימוי השלילי שמצויר עליו, כדי שיזכה בסופו של דבר יוכל לחוש בושה אפילו מול עצמו, לבדו, והתנהגותו היא תהיה מונעת על ידי המוטיבציה להימנע מבושה.

הבושה מקפיאה את העולם הרגשי שלנו וגם את החשיבה שלנו

אם כבר מדברים על חינוך, כדאי להזכיר גם את תוצאת המחקר לפיה לתחושת הבושה יש קשר שלילי עם תרגול האמפתיה. המשמעות היא שכאשר אדם נקלע למצב מביש, הוא אינו מסוגל לשים לב או לחשוב על הצרכים, הרגשות והמחשבות של אחרים. כך, למשל, מה שהורים מצפים אחרי משפט כזה - למשל שהילד יבין שמה שהוא עשה לא טוב לאחרים - נעשה בלתי אפשרי מלכתחילה, שכן מצב הבושה חוסם לנו את החשיבה, שלא לדבר על תהליכים רגשיים ומנטליים מורכבים כל כך כמו אמפתיה או אמפתיה.

כשמישהו אומר לאחר, "תתבייש לך", הוא לא מתכחש להתנהגות שלו, אלא כל האדם שלו. כתוצאה מכך, מי שחווה את תחושת הבושה עומד גם פנים אל פנים עם כל העצמי שלו.כי זה יוצר עומק של מתח שאי אפשר להחזיק מעמד. לכן התגובות האימפולסיביות והאימפולסיביות המופיעות כתגובה תכופה יכולות להיחשב למעשה הגנות שמטרתן להפוך את המצב ולשמש להסטת אחריות. הדבר מוכח גם מתוצאות המחקר, לפיהן עוינות, עצבנות, פוגענות וחשדנות קשורות לתחושת הבושה.

בגלל זה, ובגלל האופי המעוכב של יכולת האמפתיה, אדם שחווה בושה הופך פעמים רבות את התסכול שלו להתפרצויות זעם בהתנהגות חסרת מעצורים, שכן הוא אינו מסוגל לשים לב לצרכים של אחרים הרגע הזה. כל אחד יכול לראות את התופעה הזו בפעם הבאה שהוא רואה או בא במגע עם, למשל, ילדים שזורקים התקפי זעם ויש להם התקפי זעם.

shutterstock 296799968
shutterstock 296799968

בושה מעבירה אותנו אל העבר

בושה מפעילה את הזיכרון הרגשי שלנו ומעוררת את החוויות הגרועות ביותר של ילדותנו.בנוסף, למרבה הצער, לא ניתן להכיל את השמחה שניתן לחוות רק בהווה, וגם לא את חוויות הזרימה המובילות להתפתחות האושר. בזמנים כאלה, אפילו מבוגרים הופכים שוב לילדים בפינה. מכיוון שהוא גם מעיב על החשיבה שלנו, אי אפשר למנוע מאיתנו לחמוק בחזרה אל הרגשות, המחשבות והאמונות שלנו לגבי עצמנו שכבר מזמן גדלנו בקשר לחוויית הבושה. ניתן לפרש את רגש הבושה במונחים של המימד הדו קוטבי "אני רע - אני טוב", שאופייני רק לילדים קטנים, שכן כשהם מגיעים לבגרות, רוב האנשים כבר חושבים בניואנסים יותר על עצמם ו ההתנהגות שלהם.

בושה מעכבת התקדמות

ברור שילדים לא יכולים להתפתח רוחנית אם הם מתמודדים כל הזמן עם בושה. מצבי בושה במהלך גידול ילדים תורמים להתפתחות מעין הערכה עצמית פגומה, המובילה לנטייה לבושה. אם נטייה זו חזקה בנו, אז איננו מסוגלים לשגשג במערכות היחסים שלנו, שכן ככל שאנו חווים יותר פעמים את ההרגשה הנטועה בנו בילדות, כך אנו נכנסים יותר פעמים לקונפליקט עם אחרים שחשובים לנו.אדם שחי את ילדותו בחוויה שהקרובים אליו כל הזמן גרמו לו להתבייש, מובן שהוא מתקשה לסמוך על הקרובים אליו בבגרותו, למרות שיש לו אותו צורך בקרבה ואינטימיות כמו כל אחד אחר, אבל עדיין נמנע מזה או שאתה יכול לחוות את האבטחה שלו רק מעת לעת.

בואו נקדים את זה

כמובן, זה לא שעדיף שכולם יסגרו מעכשיו את עצמם בין ארבע הקירות, כדי שלא יגיעו בטעות למצבים מביכים. מצד שני, בהחלט יועיל לכל אדם אם ישים לב יותר ליחסיו עם עצמו ויעקוב טוב יותר אחר התגובות הרגשיות הפנימיות שלו, כמו גם פיתוח מודעות עצמית. אם נוכל לעבור ממצב "אני רע" למימד "אני טוב, אבל עכשיו עשיתי משהו רע", אנחנו כבר קדימה. במקרים כאלה, נוכל להחליף את הבושה ההרסנית בתחושה הרבה יותר קלה, נסבלת וניתנת לניהול: אשמה, שהיא רגש חברתי הרבה יותר מפותח ובונה.זה עוזר לנו להבין מה עשינו לא בסדר ומעודד אותנו לשנות את זה או לשפר את זה.

אז הבושה משתקת אותנו, ורמת אשמה בריאה מניעה אותנו, מניעה אותנו למצוא פתרון, ולאחר מימושו, גורמת לשמחה והקלה, וכן משפיעה לטובה על הדימוי העצמי שלנו. ולו רק בגלל שאשמה מתייחסת לפעולה שביצענו ולא לכל האדם שלנו. ואם אנחנו יכולים לעשות משהו טוב, אז אנחנו יכולים להרגיש יעילים ולזכות בהכרה של אחרים, ובכך נוכל להתקרב לאחרים.

shutterstock 331257230
shutterstock 331257230

כתוב לנו

האם אתה צריך עזרה או עצה? אנא כתבו לנו לכתובת [email protected], ואנו נענה כאן, בסדרת מאמני החיים של בלוג אגו, כמובן תוך שמירה על האנונימיות של הקוראים שלנו!

קריסטוף שטיינר, למשל, שמח לענות על השאלות והבקשות של קוראים שמתחילים חיים חדשים בחו ל, מחפשים רוחניים, אלה שנאבקים בהפרעות אכילה או קוראים שהודרו בגלל נטייתם המינית או מוצאם. יועצת ההתמכרויות קמילה מרג'אי עוסקת בהתמכרויות כימיות והתנהגותיות, אך גם שמחה לענות לשאלות מקרובי משפחה של מכורים. הפסיכולוג דניאל ג'והאש הוא פסיכולוג ילדים, יועץ לטיפול זוגי ומשפחתי, ומחבר הבלוג של פסיכולוגיה אנושית, שאליו ניתן לפנות בבטחה עם בעיות משפחתיות, זוגיות וחינוך. צוות מאמנת החיים כולל גם Kurán Zsuzsa, פסיכולוג, יועצת טיפול משפחתי ופרנסיסקה סבוק, פסיכולוגית מומחית, עובדי emPatika, וכן Diana Sákovics, psychologist, ששמח לעזור לזוגות ולבעיות מיניות, בדידות, משברי חיים. כתבו לנו בביטחון, ננסה לעזור!

מוּמלָץ: